פסק-דין בתיק ה"פ 5227/06

1.     זו בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי בית דין צדק בני-ברק (להלן - בית הדין או הבורר) בהתדיינות שקוימה בפניו בין המבקשים לבין המשיבים 1 ו-2 (להלן: " המשיבים").

2.     מקור הסכסוך בהסכם שנחתם בין הצדדים, לפיו רכשו המבקשים מאת המשיב 1 (המייצג את עיזבון המנוחים ויזל יעקב וויזל לאה) נכס מקרקעין הנמצא ברח' שבזי 26 בירושלים (להלן - הנכס והסכם המכר בהתאמה). בקשר לעסקה זו נפלו בין הצדדים מחלוקות שנדונו בפני הבורר. המבקשים טענו שהמשיבים גרמו, במרמה, לרישום משכנתא פיקטיבית על הנכס במטרה לסכל את ביצוע העסקה וכדי לסחוט מהם תשלום גבוה יותר ממחיר הנכס המוסכם. המשיבים טענו, מנגד, שהמבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם לפי הסכם המכר ולא שילמו את מחירו למעט סכום ראשון של 10,000 דולר. לטענת המבקשים, הם היו מוכנים לשלם את מחיר הנכס המלא אך דרשו, כתנאי לביצוע התשלום, את הסרת המשכנתא שנרשמה על הנכס, לשיטתם, שלא כדין.

3.     בפסק דין ביניים מיום טז' אייר תשס"ו קבע בית הדין, כי הואיל והמבקשים לא שילמו את תמורת המכר, עומדת בתוקפה החלטה קודמת של בית הדין לפיה העסקה בטלה, וזאת בכפוף לכך שהמשיבים יפקידו בבית הדין את סכום דמי הקדימה בסך 10,000 דולר שקיבלו מהמבקשים על החשבון המכירה.

4.        המבקשים מבססים טענתם לביטול פסק הבוררות על מספר עילות: העילה האחת היא, כי לא נחתם בין הצדדים הסכם בוררות בר-תוקף. לפי טענה זו, הסכם הבוררות אמנם נחתם על-ידי המשיב מס' 2, אך הוא לא נחתם על-ידי המשיב 1, שהוא זה שמכר את הנכס. על כן, טוענים המבקשים, המשיב 1 כלל לא היה צד לבוררות.

5.       טענה זו יש לדחות. אכן "שטר הבירורין" שהוצג בפניי נחתם על-ידי המשיב 2 והוא אינו חתום על- ידי המשיב 1 (ויזל יצחק) - הוא המוכר. אולם, חרף העדר חתימתו על שטר הבוררות, בפועל המשיב 1 היה צד להליך הבוררות והמבקשים. מהראיות עולה, שהמשיב 1 יוצג בעניין זה על-ידי המשיב 2, שהוא גם שחתם בשמו של המשיב 1 על הסכם המכר. בעניין זה, אף הוצג בפניי יפויי-כוח חתום על ידי משיב 1 המייפה את כוחו של המשיב 2 לייצגו. מסתבר שהמשיב 2 עשה שימוש ביפויי-כוח זה, הן בביצוע העסקה עצמה והן בהליך הבוררות. אכן, המבקש 1 עצמו טען במהלך הבוררות כי "הנתבע הינו מיופה-הכוח של דודו מארה"ב" (פרוטוקול הבוררות, נספח 28א, עמ' 1, שורה 1; וכן ראה נספח 43א לבקשה). לא זו אף זו, המשיב 1 עצמו הופיע בפני בית הדין והעיד "הכל סידרתי איתו, שיסדר הכל. יפוי-כוח לסדר העניינים" (נספח 43א, עמ' 1, שורה 14; וכן ראה נספח 43ב ש' 1-4). מסתבר, שבעת שהופיע בפני בית הדין, המשיב 1 גם חתם על שטר הבוררות. יתרה מזו, בעל דברם העיקרי של המבקשים היה המשיב 1, שהוא זה שמכר  להם את הנכס עפ"י הסכם המכר. לפיכך, אין זה סביר להניח שהבוררות התנהלה בין המבקשים לבין המשיב 2 בלבד, שהרי בהיעדרו של המשיב 1 לא הייתה לבוררות זו כל משמעות. בנסיבות אלה, אני סבור שיש לראות את המשיב 1 כצד להסכם הבוררות ולהליך הבוררות ויש לדחות את טענת המבקשים לביטול פסק הבוררות מסיבה זו.

6.        עילת ביטול נוספת הנטענת על-ידי המבקשים, היא שהסכם הבוררות נערך שלא כדין והוא פסול "בהיותו פוטר את הבורר מכל שיקול דעת, מכל נוהל מינימאלי תקין ותוכנו נוגד את תקנת הציבור".

יש לדחות גם טענה זו. משחתמו המבקשים על שטר הבוררות הם מנועים מלטעון כיום לאחר שתביעתם לא צלחה, כי שטר הבוררות פסול. גם לגופו של עניין לא מצאתי בשטר הבוררות פגם שיש בו כדי לפסול את השטר.

7.     טענת ביטול נוספת שמעלים המבקשים היא שבית הדין חרג מסמכותו כאשר הורה על ביטול העסקה, שכן המבקשים כלל לא ביקשו סעד זה מבית הדין. כל מבוקשם היה, כי בית הדין יורה על ביטול המשכנתא שנרשמה על הנכס שלא כדין ובית הדין לא התבקש לבטל את העסקה.

8.        גם טענה זו אין לקבל. גם אם המבקשים לא היו מעוניינים בביטול העסקה אלא בביטול המשכנתא בלבד, מסתבר שהמשיבים הם שביקשו לבטל את העסקה לאחר שהמבקשים לא שילמו את תמורת המכר. נוסח שטר הבוררות לפיו מוסרים הצדדים לבית הדין את ההכרעה "בדבר כל הסכסוכים שבינינו וכל התביעות שיש לכל אחד מאיתנו הח"מ על חברו בעניין הדירה ברח' שבזי 26 ירושלים...", רחב דיו כדי לכלול גם נושא זה.

9.     טענה נוספת שמעלים המבקשים כטעם לביטול פסק הבוררות, היא שבית הדין נמנע מלהכריע בעניינים בהם נתבקשה הכרעתו. זאת, על-פי הטענה, משום שבית הדין כלל לא התייחס בפסק דינו לבקשתם של המבקשים לביטול המשכנתא שנרשמה על הנכס, לשיטתם, שלא כדין.

10.    גם טענה זו יש לדחות. בית הדין התייחס למשכנתא זו במספר החלטות. כך בהחלטה מיום כ' באדר תשס"ו הורה בית הדין למבקשים לשלם למשיבים סך של 145,000 דולר ולהפקיד בבית הדין סכום נוסף של 65,000 דולר, כשהתשלום וההפקדה הנ"ל ייעשו כנגד מחיקת המשכון הרשום לטובת צד ג'. באותה החלטה גם נקבע, שאם לא תבוצע מחיקת המשכון, על עו"ד לשם להפקיד את מלוא הסכום במזומן בבית הדין, עד לאותו מועד. בהחלטה נוספת מיום ב' אייר תשס"ו ניתנה למבקשים ארכה של 48 שעות להעברת מלוא סכום ההסכם בסך 210,000 דולר. אם לא ייעשה כן, נקבע בהחלטה, "ההסכם שבין הצדדים בטל". אשר למשכנתא נקבע באותה החלטה, כי בכפוף להעברת מלוא הסכום לבית הדין, חייבים המוכרים (דהיינו המשיבים) למחוק את המשכנתא הרשומה בתוך 30 יום.

מכאן, שבית הדין התייחס בהחלטתו לעניין המשכנתא, ואף דרש מהמשיבים לגרום למחיקתה. על-כן לא ניתן לקבל את הטענה, כי בית הדין נמנע מלהכריע בנושא זה, אשר נמסר להכרעתו.

אמנם, הכרעתו של בית הדין בעניין זה לא הייתה לרוחם של המבקשים, שכן אלה טענו שלא היה מקום לחייבם להפקיד את תמורת המכר, גם לא כנגד ביטול המשכנתא. לטענתם, משכנתא זו נרשמה מלכתחילה שלא כדין, ועל-כן היה על בית הדין להורות על מחיקתה ולא להתנות את המחיקה בהפקדת תמורת המכר. לטענת המבקשים, הימנעותו של בית הדין מלהורות על מחיקת המשכנתא, בלא להתנות את הדבר בהפקדת סכום המכר, יש בה משום התערבות בתוכן ההסכם שנעשה בין הצדדים. הדבר אף מנע מהם, טוענים המבקשים,  לגייס את הסכום הנדרש לתשלום תמורת העסקה, שכן לצורך כך הם נזקקו לנטילת הלוואה בנקאית המובטחת במשכנתא, כפי שהותר להם לעשות על-פי סעיף 5.3 להסכם, דבר שלא ניתן היה לבצע כל עוד רשומה על הנכס משכנתא.

על רקע טענה זו נחלקו ביניהם הצדדים באשר לשאלה, האם המבקשים אכן קיימו או ביקשו לקיים את ההסכם בתום-לב, והאם היה בדעתם באמת ליטול הלוואה בנקאית לשם ביצוע תשלום תמורת המכר.

11.  גם בטענה זו אין כדי להביא לביטול פסק הבוררות. שכן גם אם בית הדין טעה בקביעתו זו, וגם אם ראוי היה, לאור הוראות הסכם המכר, שלא להתנות את מחיקת המשכנתא בהפקדת תמורת רכישת הנכס, אין בטעות זו משום חריגה מסמכות ובית המשפט לא יבטל פסק בוררות גם אם נפלה בו טעות.

12.  עילת ביטול נוספת לה טוענים המבקשים היא, שלא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם. אולם בפועל המבקשים לא הצביעו על ראיה כלשהיא שביקשו להציג, אותה סירב בית הדין לקבל. טענתם, למעשה, היא שבית הדין נמנע מלייחס משקל ראוי לראיות שהוצגו על-ידם ולטענותיהם, מסקנה העולה, לטענת המבקשים, מפסק הבוררות. לפיכך, גם בעניין זה לא קמה עילה לביטול פסק הבוררות.

13.    המסקנה העולה מכל אלה, היא שהמבקשים לא הוכיחו קיומה של עילה לביטול פסק הבוררות.

14.    התוצאה היא שהבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. כפועל יוצא מכך, אני מאשר את פסק הבוררות.

          המבקשים ישאו בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של המשיבים 1-2 בסכום של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.